הרובוטים הגיעו לאולפן החדשות – ומי שישב שם לפניהם מנסה לא להיעלב

הערוץ הראשון, תחילת שנות ה-90. אני יושב באולפן, מול מצלמה גדולה, ומנסה להסביר למדינה שלמה מה זה בכלל מחשב.

עכשיו, יותר משלושים שנה אחר כך, מישהו בסין החליט שאת הכיסא הזה אפשר למלא ברובוט (:

מה הוצג בבייג'ין

ב-5 בנובמבר, בפורום על בינה מלאכותית שנערך במסגרת פסגת התקשורת העולמית השביעית בבייג'ין, הציגו סוכנות שינחואה וחברת הרובוטים UBTECH שני רובוטים. קוראים להם Xinyan ו-Xinyu. לפי הסינים, אלה מגישי החדשות הרובוטיים הראשונים בעולם.

הם בגודל של אדם, עם עור מלאכותי שנראה אנושי, והם אמורים להגיש חדשות במקום, מול קהל. את המראה שלהם עיצב הבמאי הסיני ג'אנג ימאו.

מה הם יודעים לעשות

להגיש מהדורה, לענות לשאלות של עיתונאים באולם, ולהעביר תוכן בכמה שפות. הם לא ממציאים תשובות לבד. מאחוריהם עומדת מערכת בינה מלאכותית של שינחואה, בשם Xinhua Yudian, ששולפת מידע בזמן אמת ממקורות שנבחרו מראש.

הרעיון: פחות "הזיות" של בינה מלאכותית באמצע מהדורה. מי שלא מכיר את המושג: זה כשהמערכת מציגה עובדה בביטחון מלא, והיא פשוט לא נכונה. בצ'אט זה מביך. במהדורת חדשות זה כבר משבר אמון.

ובכן, זה החלק המעניין. הבעיה הגדולה של בינה מלאכותית בחדשות היא לא הפנים. היא מה שיוצא מהפה.

זה כבר היה פה?

לא בדיוק. ב-2018 כבר הציגה שינחואה "מגיש בינה מלאכותית" ביחד עם מנוע החיפוש סוגו. אבל זה היה סרטון: דמות מחשב, בלי גוף.

הפעם יש רובוט פיזי, שעומד באולפן ומגיש מולכם. קפיצה גדולה, גם אם הנאום עדיין נכתב אצל אחרים.

"לא מחליפים, רק מסייעים"

בשינחואה מדגישים שהרובוטים באו לסייע לעיתונאים ולעורכים בהגשה, בתוכן רב-לשוני ובמפגש עם קהל. לא להיות כוכבי המהדורה.

נשמע מוכר? כל טכנולוגיה חדשה מתחילה ב"באנו לעזור".

בהמשך מדברים שם על שימוש בבתי ספר, באירועי תרבות בחו"ל ואפילו בסיקור חלל עמוק. לא מבטיחים מתי.

אז מה אני חושב

בתור מי שהיה כתב הייטק בערוץ הראשון והגיש שם פינת מחשבים בתוכנית הבוקר, יש לי שני רגשות. הראשון: קצת חשש מקצועי. השני: סקרנות גדולה.

ואם אתם שואלים אותי מה יקרה בישראל: אני לא חושב שחדר חדשות כאן יחליף מגיש ברובוט בקרוב, וגם לא בטוח שהצופים ירצו. אבל כלי הבינה המלאכותית עצמם, אלה שמסכמים, מתרגמים ובודקים עובדות, כבר נכנסים לחדרי חדשות בכל העולם. הרובוט הוא רק החלק הכי נראה לעין.

אבל יש דבר שרובוט לא יעשה בשבילנו: להיות אנושי. אדם יכול לטעות, להתנצל ולחייך באמצע. האמון בחדשות נבנה גם על זה, לא רק על דיוק.

שלוש שאלות לצופה

בפעם הבאה שתראו מגיש רובוטי, תשאלו את עצמכם שלוש שאלות פשוטות. מי כתב את הטקסט? מאיפה בא המידע? ומי אחראי אם הוא טעה?

אצל מגיש אנושי התשובות ברורות, והוא גם מוכן להתנצל. אצל רובוט, התשובות נמצאות מאחורי הקלעים. ושם בדיוק צריך להסתכל.

והשאלה שעוד פתוחה

מי מחליט מה נחשב "מקור מאושר"? בינתיים לא נמסר. שינחואה היא סוכנות ממלכתית, וכשהרובוט אומר רק מה שאושר לו, צריך לשאול מי עושה את האישור.

קשה לי לדמיין מהדורת חדשות ישראלית עם רובוט בעתיד הקרוב. אבל לפני שלושים שנה גם אינטרנט היה נראה לכולם כמו משהו של "חנונים".

מה למדנו? אפשר לשכפל מגיש, אבל קשה לשכפל אמון. ועד שזה ישתנה, אני נשאר כאן (: